החלטה בתיק מ"ת 5811-12-11 - פסקדין

מונחת בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: " חוק המעצרים").

כנגד הנאשם, אבנר אברהם (להלן: " המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים. כרקע לכתב האישום, הובהר כי במהלך שנת 2009, במסגרת עבודתו של המשיב 1 כרכז מודיעין בתחנת שפרעם, הכיר את סוהא יאסין (להלן: " סוהא"), שהייתה נשואה אותה עת לויסאם יאסין (להלן: " ויסאם"), ובין השניים התפתח קשר רומנטי, שבעקבותיו הם עברו להתגורר יחדיו. על רקע זאת נוצרה מתיחות בין המשיב וסוהא לבין משפחתו של ויסאם ומשפחתה של סוהא, אגב כך הוכרז המשיב כמאוים.

ב אישום הראשון נטען כי בימי חודש אוגוסט 2010, פנה המשיב טלפונית לעומר אבו דעוף (להלן: " עומר"), אותו הכיר במסגרת עבודתו כרכז מודיעין במשטרת ישראל, וביקש לפגוש אותו בבית קפה במושב רגבה. במהלך פגישתם אמר המשיב לעומר "שיעזוב את המשטרה בצד" וביקש שיסייע לו בתור חבר. המשיב סיפר לעומר כי ויסאם מאיים לפגוע בו על רקע הקשר שלו עם סוהא, משכך הוא ביקש ממנו להתנקש בויסאם בעצמו או באמצעות אחר. המשיב ציין בפני עומר, כי הוא מודע למצבו הכלכלי הקשה של עומר ואמר לו כי בכוונתו לשלם לו עבור ביצוע ההתנקשות בויסאם, אם כי עומר סירב לעשות כן. כעבור מספר ימים, התקשר המשיב אל עומר בשנית וביקש ממנו כי יפגוש אותו בדחיפות. במהלך הפגישה, שב המשיב וביקש את עזרתו של עומר בביצוע ההתנקשות בויסאם, המשיב ציין כי ככל שעומר אינו מסוגל לבצע הרצח בעצמו, שימצא אחר שיעשה זאת. בתמורה לביצוע ההתנקשות, הציע המשיב לשלם לעומר סכום של 50,000 ש"ח, אם כי גם להצעה זו סירב עומר.

בחודש נובמבר 2010, נפגש המשיב שוב עם עומר, בתחנת דלק בצומת יבור, עת שבמהלך הפגישה שאל המשיב את עומר בנוגע למצבו הכלכלי ואמר לו "יא חמאר, אני רוצה לעזור לך, הילדים שלך צריכים בגדים, אתה תעזור לי ואני יעזור לך". המשיב הוציא מכיסו סכום של 14,000 ש"ח במזומן, אמר לעומר כי הוא מודע לכך שעלות אקדח בשוק הינה 8,000 - 12,000 ש"ח ונתן לו הכסף. המשיב 1 ציין בפני עומר שאת יתרת הכסף שתיוותר לאחר רכישת האקדח ייקח עומר לעצמו. עוד סוכם, כי לאחר רכישת האקדח, יעדכן עומר את המשיב אם ההתנקשות תבוצע על ידו או על ידי אחר, וכן יודיע לו יום לפני ביצוע ההתנקשות. המשיב ציין כי בכוונתו להעביר באותו מועד, מחצית מהסכום של 50,000 ש"ח והחצי השני יעביר יום או יומיים לאחר ביצוע ההתנקשות. עומר נטל הכסף מידי המשיב והציג בפניו מצג כוזב כי בכוונתו לבצע ההתנקשות בהתאם לסיכום, בעוד שלמעשה עומר לא התכוון לבצע המעשה והשתמש בכסף לצרכיו. כעבור זמן מה, לאחר שהמשיב הבין שמעשה ההתנקשות לא יצא לפועל, הוא ניסה ליצור קשר טלפוני עם עומר אך זה התחמק ולא ענה לפניותיו. כעבור זמן מה, פעל המשיב כדי לקבל כספו מעומר בחזרה. בגין מעשיו אלו יוחס למשיב עבירה של ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן:"החוק"); עבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק.

ב אישום השני נטען כי ביום 16.11.11 החזיק המשיב בביתו שלא כדין: שתי מחסניות של רובה גליל; שתי מחסניות של רובה M16; 87 כדורי 5.56 בתפזורת; 24 תחמישי 5.56 חסרי קליע; 25 כדורי 7.62 בשרשור (מא"ג); וכן כדור אקדח בקליבר 0.5 בנוסף החזיק ברשותו רימון גז. בהתאם לאישום זה, הואשם המשיב בעבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק.

בהתאם לאישום השלישי, ביום 5.10.11 במסגרת שיחה טלפונית שנערכה בין המשיב לבין הנאשם אחמד טאהא, אמר אחמד למשיב כי בידו כדורי אקדח וביקש ממנו את אקדחו. המשיב נמנע מלדווח על האירוע לגורמים המוסמכים. בגין מעשיו אלו הואשם המשיב בעבירה של מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו.

המבקשת הפנתה לראיות הקושרות המשיב למעשים המיוחסים לו במסגרת כתב האישום, מהן: הודאת המשיב במיוחס לו באשר לתכנון הפגיעה בוויסאם; הודעתו של עומר המפלילה את המשיב, לרבות דבריו לפיהן קיבל סכום של 14,000 ש"ח במזומן לצורך רכישת אקדח, במסגרת הזמנת ביצוע ההתנקשות בויסאם; הודעתה המפלילה של בת זוגתו של המשיב, סוהא, אשר אישרה כי המשיב סיפר לה לאחר מעשה, ששילם כסף עבור ההתנקשות בוויסאם; הודעת עדים נוספים המחזקים ותומכים בדברי עומר באשר לכוונת המשיב להתנקש בחייו של וויסאם; וכן ניתן להפנות להאזנות סתר המלמדות על עיסוקו של המשיב בנשק וכן על הזמנת ההתנקשות.  

עוד נטען על ידי המבקשת כי המשיב, התכוון להביא למותו של ויסאם. כך עולה שהמשיב ביקש "להוריד" את ויסאם, עת שבכוונתו בדבריו הינה שיבוצע מעשי קטילה לויסאם [ראה להודעה מיום 22.11 ש' 58, 68 ו-79]. גם הודעות של עומר מיום 15.11 ש' 30-31, משתמשים במילה להוריד, בהמשך בשורה 59 הוא אומר לרצוח את יאסין. בהודעה מיום 17.11 ש' 10-11 הוא אומר "לחסל את וויסאם", ובהמשך אומר "להרוג בן אדם". כך גם מעיון בהודעתה של בת זוגו של המשיב, מיום 15.11 ניתן לראות כי הכוונה בלהוריד הינה לרצוח אדם. לגישת המבקשת, המדובר בעבירה של ניסיון לרצח, זאת עת שהכוונה להביא לקטילת וויסאם, עולה בבירור מהראיות לכאורה. בנוסף כי מעשיו של המשיב בהעברת הכספים, הינה כבר פעולה מגובשת שעברה ההכנה והפכה לניסיון. כך גם נטען כי המשיב לא התחרט על מעשיו, והניסיון היחיד להידבר עם עומר היה לצורך החזרת הכספים אך לא נבע מחרטה כנה. אף הודגש על ידי המבקשת כי המדובר בעבירת ניסיון מוגמר, שאין לחרטה כל רלוונטיות בה.

ככל שהדברים עניינם בקיומה של אפליה, נטען שהמדובר ביחס שונה לאנשים שונים, זאת בהיעדר הימצאותן של ראיות שיש בהן לערב אחרים במעשים. כך גם הובהר כי לגבי עומר כל מה שהוא עשה, היה מלכתחילה ל"עקוץ" המשיב ולא הייתה לו מעולם כוונה לבצע את המעשה. כך גם כי עניינו של אחר, בשם ראזי שיטאווי הינו שונה מזה של המשיב. 

לעניין עילת המעצר נטען שקמה עילת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) ו(5) לחוק המעצרים, זאת בהתחשב בתכנונו של המשיב להביא לקטילתו של אחר, עת שהמשיב היה הרוח החיה מאחורי התכנון, ובכך יש ללמד על התעוזה שבמעשי המשיב ועל היעדר הימצאותם של כוחות מרסנים.  כמו כן בהתחשב בקשריו של המשיב עם עבריינים אחרים, בייחוד בנושאי עבירות נשק המיוחסות לו, דבר שיש בו ללמד על מסוכנות חמורה ובעלת פוטנציאל להמשכיות. בנוסף לכך כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, כך עולה לכאורה שהמשיב שלח לאחיו מסרונים ונתן לו גרסה והוראות, כמו כן הוא הנחה בת זוגו להימנע מלפתוח הבית לשוטרים וכן הנחה אותה במה להגיד.

לנוכח כלל האמור, לגישת המבקשת יש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו, זאת בהתחשב במסוכנות העולה מהמשיב והחשש משיבוש הליכי משפט, וכן במתן הדעת לאפשרות קיומו של עיון חוזר במידה וההליכים בעניינו של המשיב יתארכו יתר על המידה.

באת כוח המשיב, הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאמור בכתב האישום וכן לעילת מעצר, אם כי ביקשה לבחון שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

באת כוח המשיב ציינה כי המשיב היה מאוים תקופה ארוכה על ידי ויסאם ואחרים, וסבל עם בני משפחתו מפגיעות ואיומים מאותו ויסאם. חרף זאת ועל אף ידיעת המשטרה וההכנות המקדמיות, הצליחו לפגוע במשיב ובביתו, הם פגעו בבת זוגו, ברכב ובבנה של אשתו. משכך המשיב התכוון במעשיו להביא לפגיעה בויסאם שתמנע ממנו להמשיך ולהטריד אותם או לפגוע בהם, בעוד שהכוונה במילה "להוריד" הינה "להוריד מהגב". לומר כי המשיב עשה פעולות כדי למנוע את מה שהמשטרה לא הצליחה לעשות, זאת לצורך הגנה על עצמו ועל בני משפחתו, דבר שחייב המשיב לקחת החוק לידיים ולפעול בעצמו.

ככל שהדברים עניינם בעבירת ניסיון הרצח שיוחסה למשיב, נטען על ידי באת כוח המשיב, שפעולותיו של המשיב כלל לא יצאו לפועל עת שהמשיב התחרט, וחזר בו מהתכנון לביצוע עת שיצר קשר עם אותו עומר, וביקש ממנו לקבל הכסף בחזרה. מכאן,+ שחל הסעיף של "פטור עקב חרטה".

עוד נטען על ידי באת כוח המשיב, להימצאותה של אפליה באכיפה, עת עולה לכאורה ששותפו של המשיב, אחמד טאהא, הודה שהיה שותף בתכנון להביא לפגיעה במשיב, אם כי אדם זה שוחרר ולא הוגש נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים.

מעבר לכך, הפנתה באת כוח המשיב לכך שהמשיב שירת במשטרה למשך 22 שנים, ושאין לחובתו עבר פלילי כלל. כך גם צוין כי מסוכנות המשיב הינה נקודתית שבאה על רקע הנסיבות הספציפיות ואין המדובר במסוכנות כלפי כולי עלמא. כמו כן, הפנתה המבקשת לצפי בהתארכות ההליכים בעניינו של המשיב, כך גם להיעדר קיומה של עבירה מוגמרת בנושא עבירת ניסיון הרצח והפטור עקב חרטה. בצד זאת, ביקשה באת כוח המשיב, להתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב, ונסיבות בת זוגו הנמצאת במצב קשה עקב הפרשה. בהתאם כי יש לבחון אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. יוסף כי בעניין זה הפנתה באת כוח המשיב, לפסיקה בה נדונו עבירות חמורות, בה שוחררו הנאשמים לחלופת מעצר, וביקשה לגזור מכך גזרה שווה לעניין מרשה.   

דיון ומסקנות

ראיות לכאורה